ההכרזה בדבר מגיני זכויות האדם התקבלה בקונצנזוס בעצרת הכללית של האו"ם, ואכן, ברבות ממדינות העולם מגיני זכויות האדם עוסקים בעבודתם בלי שהמדינות יציבו בדרכם מכשולים. עם זאת, בכל רחבי העולם שיח זכויות האדם – ובכלל זה השיח של מגיני זכויות האדם ועליהם – נטוע בתוך הקשר פוליטי. עם העלייה בנוכחות הציבורית של ארגוני זכויות האדם והפיכת שיח זכויות האדם לחלק מהשיח המדיני, הן במישור הבינלאומי והן במישור הפנים-מדינתי, נצבעו גם פעילים וארגונים למען זכויות אדם בצבעים פוליטיים. לעתים הדבר נובע מפעילות מפלגתית של פעילי זכויות אדם, הרואים בזירה זו חלק בלתי נפרד מן הפעילות שלהם; במקרים אחרים, פעילים וארגונים כבעלי הטיה פוליטית מסומנים בידי ממשלות וגופים ציבוריים הסבורים כי הפעילות למען זכויות אדם נוגדת את האינטרסים שלהם.

מעורבותם של תורמים ממדינות ומארגונים זרים המממנים פעילות למען זכויות אדם – חלקם תורמים ממשלתיים – משתלבת עם העובדה שזכויות האדם נתפסות גם כמדד למידת הלגיטימיות של המדינה שאת פעילותה מבקרים המגינים. פעילות למען זכויות אדם נתפסת אפוא לא פעם כפעילות שנועדה להביא לחילופי שלטון או להחלפת משטר.

אחת התוצאות היא שמגיני זכויות אדם חשופים לניסיונות השתקה, המוצאים ביטוי במגוון של הטרדות ומאמצים לפגוע בפעילותם. לעתים הפגיעות באות מצדם של מתנגדים פוליטיים "פרטיים", אך הם יכולים להיות גם גופי ממשל. התוקפים עשויים להיות סוכנים של המדינה – שוטרים, אנשי צבא או אנשי משטרה חשאית – או אנשי עסקים שפעילות המגינים מאיימת על עסקיהם, אנשי אבטחה פרטיים, גורמי פשע מאורגן, קבוצות מחתרת, קרטלי סמים וכן הלאה. בין מגוון המכשולים שמוצבים בפני מגיני זכויות האדם ברחבי העולם, חשיבות מיוחדת נודעת לשימוש בכלי אכיפה מהמשפט הפלילי כדי להתנכל למגינים, להקשות על פעילותם ואף למנוע אותה. הדבר מכונה "הפללה של מגיני זכויות האדם".