נשים מגינות זכויות אדם

לפגיעה במגיני זכויות אדם יש היבטים שונים המושפעים בין השאר גם מהבדלים מגדריים. המציאות בה פועלות נשים מגינות זכויות אדם והאופנים בהם פועלת המערכת על מנת לפגוע בהן הם ייחודיים ופעמים רבות מגדר והבניות מגדריות משמשים ככלי לחץ על מגינות זכויות אדם.

הפללת מגינות זכויות אדם והעמדתן בפני חקירות, מעצרים, הליכים משפטיים או מאסר, מייצרת מציאות מורכבת שההתמודדות איתה שונה עבור נשים. פעילות זכויות אדם רבות מעידות על הטרדות מיניות מילוליות ו\או פיזיות שהן חוות מחיילים\שוטרים במהלך הפגנות, מעצר או חקירה וכן על יחס משפיל מבוסס מגדר, מיניות ומראה חיצוני.

כך לדוגמא, בחודש אוקטובר 2015 נעצרה הפעילה עדן טאטור, בת 18 מיפו לאחר ששמה פורסם בפייסבוק כמארגנת הסעה להפגנה בנצרת. טאטור נלקחה למעצר יחד עם אביה ובכך המשטרה לא רק הפעילה אמצעי לחץ על המשפחה, אלא גם הפכה נערה שנאבקת למען זכויות אדם, ל"בת ערובה" ביחסי הכוח המגדריים והאופן בו הם פועלים בחברה.

"שוטר שרוצה להשתיק אישה ידחוף אותה מהחזה" אמרה הפעילה כרמן אלמקייס-עמוס. בחודש יוני 2013 הותקפה אלמקייס-עמוס יחד עם פעילה נוספת, על ידי שוטר שהואשם בכך שתקף אותן פיזית ומילולית תוך הערות מיניות בוטות ונגיעות בגופן במהלך הפגנה שנערכה מול ביתו של השר יאיר לפיד.

נגיעות מקריות או שלא מקריות מצד שוטרים או חיילים בגופן של נשים במהלך הפגנה, חיפוש גופני או סיטואציות כמו הימצאות בחדר לבד עם גבר במהלך חקירה – מערערות עוד יותר את תחושת הביטחון והיכולת להמשיך לפעול. עבור נשים שמגיעות מחברות דתיות או מסורתיות הדבר כמובן מורכב עוד יותר שכן עלולים להיות לו מחירים חברתיים.

סוגיה נוספת, שאינה זוכה להתייחסות פעמים רבות היא היעדר פרטיות בגישה למקלחת וכן היגיינה והתנהלות בזמן המחזור החודשי כאשר אישה מצויה במעצר או מאסר. אלה נושאים שהדיבור עליהם נחשב כטאבו ועל כן סיכוי גבוה שרוב הנשים תרגשנה בושה להעלות אותם,  ועו"ד (ובוודאי גברים) לא בהכרח ישאלו עליהם או יוודאו כי הן זוכות לטיפול מתאים.

יחסי הכוחות בין מגן זכויות האדם לבין נציגי המדינה ברורים למדי. כאשר מוסיפים לזה את מערך יחסי הכוחות המגדריים בחברה בכלל, נוצרת מציאות שהיא כמעט בלתי אפשרית עבור חלק מהנשים.

פעמים רבות מצטלב ההיבט המגדרי עם היבטים נוספים של פגיעה במגיני זכויות אדם. הסכנה מפגיעה הכלכלית אמנם חוצה מגדרים, אך במציאות בה כושר ההשתכרות של נשים נמוך יותר ממילא, מובן כי נשים רבות לא תוכלנה לספוג הפסדים כספיים בשל היעדרות ממקום העבודה, או לעמוד בהליכים משפטיים והעלויות הגבוהות של הליכים אלה.

בנוסף, בחברה בה נשים נדרשות למלא תפקיד חברתי כאמהות ורעיות מעצר ממושך יכול להביא לפגיעה קשה בילדים, במשק הבית ובמעמדן החברתי של נשים. מתוך כך בידי הרשויות משמשת מציאות זו ככלי להפעלת לחץ על הקהילות להגבלת מעורבותן והובלתן של נשים במאבקים למען זכויות אדם.