אחת מהדרכים המשמשות לפגיעה ואיום על קהילות וניסיון להרתעה, היא השימוש בחקירות ומעצרי ילדים כסימון המחיר הכבד של המחאה.

בירושלים המזרחית לדוגמא, עוצרת המשטרה ילדים באופן יומיומי. חלק מהמעצרים הללו משמשים ככלי לחץ על המשפחה של מגן זכויות האדם ו\או על הקהילה בכלל וזאת תוך הפרה שיטתית של חוק הנוער שמטרתו הגנה מיוחדת על זכויות קטינים בחקירה, מעצר וכליאה. בירושלים המזרחית חוק הנוער חל במלואו ואילו בבית המשפט הצבאי לנוער בו נשפטים קטינים פלסטינים מהגדה המערבית יש לתת משקל לחוק הישראלי ולזכויות הקטינים.

אך חוקים לחוד ומעשים לחוד. מקרים של פשיטות ומעצרים בשעות הלילה המאוחרות, חקירה ללא נוכחות הורה בחדר ולעתים מבלי להודיע למשפחה כלל, מניעת שינה, גישה לשרותים או למזון, אלימות ואיומים, בכל אלה נעשה שימוש לא באופן חריג כי אם ככלי שגרתי לאיסוף מידע והפחדה של ילדים ובהם גם קטינים מתחת לגיל 12, שהוא גיל האחריות הפלילית על פי חוק.

חקירת קטינים היא כלי יעיל להשגת מידע. שיקול הדעת, כושר העמידה בלחצים והבנת ההשלכות של מעשיהן אינם מפותחים אצל ילדים. ניצול העובדה הזאת לצורכי המשטרה בכלל ובוודאי כאשר המטרה היא פגיעה במגיני זכויות אדם כדי לחבל במחאה בלתי אלימה הוא פסול ומהווה הפרה בוטה של זכויות הילדים. התוצאה היא הודאות שוא, מעצרים וכליאה ממושכת, והשלכות פסיכולוגיות קשות וארוכות טווח על הילדים ולמעשה על הקהילה כולה.

קהילות בהן פועלים מגיני זכויות אדם מוצאות עצמן לעיתים קרועות בין הצורך להגן על הילדים ובין המאבק למימוש זכויותיהן הבסיסיות.